נהלך ברגש הרב יצחק שפירא

“כמו גלידה טעימה שאין לך כף או גביע לאכול אותה”, כך מתאר אדמו”ר האמצעי את ספר התניא שכתב אביו, האדמו”ר הזקן. רבים לומדים את ספר התניא, אך לפעמים מה שכתוב בו נראה מתאים לאדמו”ר הזקן, לא לאנשים שחיים היום. משפטים כמו: “ושוב יתלהב לבו באהבה עזה כרשפי אש בחשיקה וחפיצה ותשוקה ונפש שוקקה…”, נראים כעבודת הצדיקים. אז האם ספר התניא הוא אכן “שווה לכל נפש” ומתאים לכל אחד?! כתשובה לשאלה זו כתב אדמו”ר האמצעי את ‘קונטרס ההתפעלות’. אדמו”ר האמצעי קובע נחרצות שספר התניא מתאים לאנשים כמונו: “צריך לפרש ולבאר שיחה זאת היטב, שבכל איש גם פחות הערך בנפש שפילה ונמוכה, יש התקשרות עצמיית הנקראת דביקות, הנמשכת ונדבקת ממילא”. קונטרס ההתפעלות נועד להנגיש את ספר התניא לכל אחד. אם התניא הוא גלידה טובה, אזקונטרס ההתפעלות הוא הכפית שבעזרתה ניתן לאכול אותה: “הרי זה דומה לקערה מלאה כל מעדני מאכלים טובים המשיבים את הנפש, ואין לו כף במה ליקח אל פיו”. הבעיה היא, שלקונטרס ההתפעלות אנו מתייחסים באותה צורה – נראה לנו שהוא מתאים רק לאנשים גדולים מהדורות הקודמים… מטרת הספר ‘נהלך ברגש’ היא לקרב את הכפית אלינו? דברי אדמו”ר הזקן ואדמו”ר האמצעי נלמדים בו